אנגלסמן מלכה ושות', משרד עו"ד ואח' נ' ברכה ואח'

פסק דין

אנגלסמן מלכה נ' ברכה יוסף ת.א. 51595/08

זוהי תביעה כספית על סך 515,000 ₪ אשר הוגשה על ידי התובעים המאוגדים בשותפות עורכי דין, כנגד הנתבעים בטענה, שהנתבעים נותרו חייבים לתובעים את סכום התביעה עבור שכר טרחתם בגין שירותים משפטיים שנתנו להם, בתביעות הנתבעים להשבת כספים שנגבה מהם ביתר, על ידי עירית באר שבע.

תמצית טענות התובעים

לטענת הנתבעים, נתבע 1 הינו הבעלים והמנהל של נתבעת 3 ונתבעת 2 הינה בעלים ובעלת שליטה וניהול בנתבעת 3. התובעים נתנו לנתבעים שירותים משפטיים, בהתאם להסכם שכר הטרחה שנחתם ביניהם ולצורך מתן שירותים משפטיים אלה, השקיעו עבודה רבה ומקצועית במשך מספר שנים.

בזכות עבודתם המשפטית הרבה וארוכת השנים, נחתם ביום 25.1.07 הסכם פשרה בין נתבעת 3 לעירית באר שבע, לפיו הושבו לנתבעת 3 כספי ארנונה והיטלי ביוב, אשר שילמה ביתר. השבת הכספים בוצעה, הן על ידי קיזוז תשלומים עתידיים והן בהשבת כספים. דרישות התובעים מהנתבעים לתשלום שכר טרחתם לא נענו.

בשנת 1996 רכשה נתבעת 3 מגרש בן 8 דונם במתחם ככר רמב"ם ברחובות (להלן: "המגרש"), לאחר שזכתה במכרז שפרסמה העירייה. במכרז, הוצע המגרש כפרויקט לבניית רבי קומות לדיור יוקרה.

בהתאם לתנאי המכרז, שילמה נתבעת 3 לעירית באר שבע עבור עבודות פיתוח סביב המגרש סך של כ- 6,000,000 ₪. בגין בקשותיה להיתר בנייה, שילמה נתבעת 3 על פי דרישת העירייה, עבור היטלי פיתוח.

בדיעבד, הסתבר לנתבעת 3 כי עבודות הפיתוח לא בוצעו, וגם הסכומים שנדרשה לשלם עבור כל בקשה נפרדת להיטל בנייה נגבו ממנה ביתר, והיא החליטה להגיש תביעה בגין כספים אלה נגד עירית באר שבע.

בתחילה ייצג את הנתבעים משרד עורכי דין אחר, ואלה החליטו על החלפת הייצוג. ביום 20.1.03 נחתם הסכם ייצוג בין התובעים לנתבעת 3, לפיו נתבעת 3 מעוניינת שהתובעים יטפלו עבורה בנושא היטלי הפיתוח בפרויקט ככר רמב"ם, יבדקו את החיובים בהם חויבה בגין היטלי הפיתוח נשוא הפרויקט ויפעלו להפחתתם בהתאם לשיקול דעתם וניסיונם.

הוסכם, כי שכר טרחתם של התובעים יהיה 15% בצירוף מע"מ, מכל סכום שיושב לנתבעת 3 על ידי עירית באר שבע.

במסגרת טיפולם המשפטי על פי הסכם שכר טרחה זה, הגישו התובעים ביום 11.1.04 תביעה כספית נגד עירית באר שבע בת.א. 7053/03 להשבת הסכומים ששילמה נתבעת 3 ביתר כהיטלי פיתוח ואגרות בסך של כ- 9,000,000 ₪ וניהלו את התיק כשלוש שנים בבית המשפט המחוזי בבאר שבע. בהמשך טיפלו בערעור לבית המשפט העליון, בעניין הסמכות העניינית והגישו בשם נתבעת 3 ערר ביוב לועדת הערר להשבת סכומי היטלי ביוב.

בשל כל ההליכים הנ"ל התנהל מו"מ בין עירית באר שבע ונתבעת 3, שבסיומו נחתם הסכם פשרה ביום 25.1.07, (להלן: "הסכם הפשרה").

בדיעבד הסתבר לתובעים, כי קודם לחתימה על הסכם הפשרה, נתבע 1, אשר חתם על ההסכם בשם נתבעת 3, פעל בניגוד להסכמה שהייתה לו עם התובעים ולפיה, ההמחאות ייוחדו לתובעים כחלק משכר טרחתם. במקום לפעול כך, ההמחאות נמסרו לנתבעת 3.

משהתגלה הדבר לתובעים, בוטל ההסכם ונחתם הסכם פשרה חדש ביום 25.1.07 ועל פיו היה על עירית באר שבע להשיב לנתבעת 3 כספים בהמחאות ובקיזוז תשלומים עתידיים, בסך כולל של 3,200,000 ₪.

כדי להבטיח את שכר הטרחה של התובעים, נקבע באותו הסכם, כי סך של 250,000 ₪ מתוך סכום ההשבה בהמחאות (בסך 1,600,000 ₪) יועבר לתובעת 2 כחלק מתשלום שכר טרחת התובעים. כן נקבע, כי הסך 1,600,000 ₪ הנ"ל (סכום ההשבה בהמחאות), ישולם על ידי עירית באר שבע לנתבעת 3 ב- 3 המחאות:

ביום 25.1.07 סך 800,000 ₪ שהוא מחצית מסכום ההשבה בעין.

ביום 10.2.07 סך 550,000 ₪ לפקודת נתבעת 3 ו- 250,000 ₪ לפקודת התובעים כבאי כוחה.

פירעון שתי המחאות אלה הותנה בהסכם הפשרה, בכך, שנתבעת 3 תעביר לעיריית באר שבע ערבות אוטונומית בלתי מותנית בסך 800,000 ₪ תוך 7 ימים מיום קבלת התשלום הראשון.

לאחר חתימת ההסכם וקבלת סך 800,000 ₪ בחרה נתבעת 3 שלא להעמיד את הערבויות שנדרשו ממנה. לטענת התובעים, הנתבעים ידעו כבר במעמד החתימה על הסכם הפשרה עם העירייה, כי הם עומדים להפר את התחייבותם, כי אין בכוונתם להעמיד ערבות כאמור ומשכך, אין גם סיכוי שהשיק על סך 250,000 ₪ שהוצא לפקודת תובעת 2 יכובד, ואכן, שיק זה חולל.